בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ט׳

מהדורה: מדרש לקח טוב, מכונה פסיקתא זוטרתא, וילנא תרמ"ד

« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 8 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 10 »
מקור מדרש לקח טוב, שמות ט׳
1 כי אם מאן אתה. זו התראה.
2 הנה יד ה׳ הויה. לית דכוותיה בכל המקרא שהוא דומה לשם הנכבד, לפי שהשם הנכבד נתכבד בה בכל גויי הארץ, ולא היה הדבר כי אם במקנה ולא באדם, לפי שהיו ישראל רועים את מקנה מצרים שלח בהם הקדוש ברוך הוא את הדבר.
3 והפלה ה׳. כמו והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן שמות ח יח.
4 וישם ה׳ מועד לאמר מחר יעשה ה׳ את הדבר הזה בארץ. לא לפתאום הביא עליהם המכה.
5 ויעש ה׳ את הדבר הזה ממחרת. בזמן שהתנה.
6 וישלח פרעה והנה לא מת וגו׳ ויכבד. בעל כרחו כדי לטורדו מן העולם.
7 ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח. היא האפר הלבנה שעל הגחלים כשעוממו.
8 וזרקו משה השמימה. באויר העולם.
9 והיה לאבק וגו׳ לשחין פורח אבעבועות. שחין שהיה בימי פרעה לח מבפנים ויבש מבחוץ. זו מכה בלא התראה שהרי הותרה בשתים.
10 ולא יכלו החרטומים. כשם שלא יוכלו להוציא את הכנם, וכל ימי החושך לא קמו איש מתחתיו, באלו שלש מכות לא יכלו החרטומים, והמה בלא התראה. מכת שחין באה על המצריים למה, לפי שהיו משעבדין את ישראל להביא להם חמין וצונן במרחצאות, בא השחין עליהם ולא יכלו לרחוץ לא בחמין ולא בצונן.
11 ויאמר ה׳ אל משה השכם בבקר, על כל מכה ומכה שהביא הקב״ה על המצריים, לא היה משה רבינו הולך אלא על פי הגבורה, יבואו עשרה מאמרות של עשר מכות, ויפרעו מפרעה ומן המצריים, שרצו לשעבד עם ישראל, שבעבורם נברא העולם בעשרה מאמרות.
12 כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך. הוא תחלה ואח״כ בעבדיך ובעמך, וכל כך למה בעבור תדע, שאמרת לא ידעתי את ה׳ שמות ה ב, אמנם כי הלשון מתחלף למען תדע שם ח ו, בעבור תדע, כמו זדון לבך השיאך עובדיה א ג, השיא אותך ירמיה מט טז, וכן בלשון הנביא מחלפין הלשון והרצון אחד, שהרי סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד, ואפילו הנביא בעצמו משנה הלשון, שכן כל שירות ותשבחות של דוד אין לשון זה כלשון זה, כלו סג תהלים נג ד, הכל סר שם יד ג, ויחגרו ש״ב כב מו, ויחרגו תהלים יח מו.
13 כי עתה שלחתי את ידי. כלומר הייתי עושה כך וכך.
14 ואולם בעבור זאת העמדתיך.
15 עודך מסתולל. פירושו מסתורר, ר׳ משתמש בל', כמו ארמנותיו אלמנותיו ישעיה יג כב, כמו כי תשתרר במדבר טז יג.
16 ד״א בעון שאתה עושה בעמו תהיה משתולל, כמו וסר מרע משתולל ישעיה נט טו.
17 ע״א מסתולל, תרבה עליהם מס של עבדות, תולל כמו ותוללינו שמחה תהלים קלז ג.
18 הנני ממטיר כעת מחר. זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה בכותל ואמר לו כשתגיע החמה עד כאן, הצפרדעים למחר סרו, הערוב למחר. וכן בדבר היום הזה מתרה בו, ולמחר היה המעשה, כדי לסגפו ולענותו, ט הוא שאסור בישראל לענות את דינו, אבל במצריים כאשר היה פרעה מענה את ישראל, כך נתענה בכל מיני עינויים.
19 ועתה שלח העז. קבץ, ודומה לו יושבי הגבים העיזו ישעיה י ל, וכן העיזו בני בנימין ירמיה ו א.
20 שלח העז. וכי יש לך שהוא מביא על שונאו רעה, והוא מודיעו ומתרה בו, אלא זש״ה הן אל שגיא בכחו מי כמוהו מורה איוב לו כב, שהוא מורה דרך לרשעים שיעשו רצונו ולא יאבדו מן העולם.
21 הירא את דבר ה׳ מעבדי פרעה הניס. בוא וראה מה כתוב ויקח שש מאות רכב בחור שמות יד ז, מהיכן לקחן מן הירא את דבר ה׳, שהרי כתוב וימת כל מקנה מצרים שם טו, הוא שארז״ל ר׳ שמעון בן יוחאי אומר טוב שבנחשים רצוץ את מוחו, והכשר שבמצריים הרוג.
22 ואשר לא שם לבו אל דבר ה׳. מבלי משים לנצח יאבדו איוב ד כ.
23 ויאמר ה׳ אל משה נטה את ידך על השמים. על האויר לפי שהאויר נקרא שמים.
24 ד״א על השמים. בשביל השמים, כמו על הנהרות ועל האגמים לעיל ח א, כמו שכתבנו למעלה, שהוא בשביל הנהרות ובשביל האגמים.
25 ותהלך אש ארצה. אש לשון נקבה, כמו כי אש קדחה דברים לב כב.
26 וימטר ה׳ ברד. א״ר יוסי בר חנינא צלוחית מלאה אש ומאחריה ברד. ר׳ יוחנן אמר שלשה טפחים התחתונים ברד, ושלשה טפחים העליונים אש, מצרי יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש, ולמה הכם הברד, לפי שהיו המצריים חושבים שיהיו ישראל בוצרים את כרמיהם, וכן מפורש ע״י דוד, יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל תהלים עח מז, בא חן מל וקיצץ את האילנות.
27 ויהי ברד ואש מתלקחת. שהיו מתערבין זה בזה.
28 ויך הברד. יש ויך לרעה, ויש ויך לטובה, כענין שנא׳ ויך שרשיו כלבנון הושע יד ו.
29 רק בארץ גושן. זו הפלאה שבין ישראל למצריים.
30 וישלח פרעה ויקרא. שהיה מתיירא ללכת אליו מפני הברד.
31 ה׳ הצדיק. כג הפה שאמר לא ידעתי את ה׳ שמות ה ב, הוא שאמר ה׳ הצדיק.
32 העתירו אל ה׳ ורב. שירבה אריכות אפים ברשעים, כענין שנאמר ורב חסד ואמת שמות לד ו.
33 ויאמר אליו משה כצאתי את העיר. מן העיר, כענין את אוצרו הטוב את השמים דברים כא יב, ופירושו מן השמים, וכמו הם יצאו את העיר בראשית מד ד.
34 מן העיר. מלמד שחוצה לעיר היה לו בית תפלה למשה רבינו.
35 למען תדע כי לה׳ הארץ. על כל מכה היה אומר לו למען תדע כי לה׳ הארץ, או בעבור תדע. והכתיב והארץ נתן לבני אדם תהלים קטו טז, לא קשיא כאן בזמן שהבריות עושין רצונו של מקום הארץ נתן לבני אדם, לאכול ולשתות ולשמוח, ואם אין עושין רצונו, לה׳ הארץ.
36 ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. פי׳ ידעתי כלומר יודע אני כי טרם תעבור המכה תיראון, וכה״א וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד שמות ח יא.
37 והפשתה והשעורה. ו׳ מוסיף על הברד שהכה כל אשר בשדה.
38 כי השעורה אביב. במלה שפסק התחיל, והשעורה כי השעורה, וכן במשנה במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש, וכיוצא בזה הרבה במשנה.
39 כי השעורה אביב. ולפי שהיתה כבר גדולה נשתברה.
40 כי אפילות הנה. מכוסות בתוך הקש של תבואה כי עדיין לא נתגדלו כל צרכם.
41 ד״א כי אפילות. פלאות נעשו בהם שהרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד לעיל פסוק כה, והחטה והכוסמת איך לא הוכו, אלא אפילות פלאות.
42 ויצא משה מעם פרעה וגו׳ ומטר לא נתך ארצה. אלא עומדין תלוין עד גוג ומגוג, שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳ יחזקאל לח כב, ואומר אשר השכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה איוב לח כג.
43 וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות. ראיתי שנים עשר ברד כתוב בפרשה, לפי שירד בזכות שנים עשר שבטים להוציאם מיד לוחציהם.
44 ויוסף לחטא. לפי שאמר למעלה חטאתי הפעם לעיל פסוק כז, כלומר שוב לא אחטא, ואעפ״כ ויוסף לחטא.
45 ויכבד לבו הוא ועבדיו. הוא ראשון ועבדיו אחריו, וכן במכות הוא ראשון ועבדיו אחריו, ונער פרעה וחילו תהלים קלו טו.
46 ויחזק לב פרעה וגו' כאשר דבר ה׳ ביד משה. כענין שנאמר לו למשה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה שמות ג יט, שישראל שיראו אין יכולין לצאת כי אם בזרוע נטויה של גבורה.
47 גואלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל. הוא יגאלנו כאשר הבטיחנו על יד נביאו, כי פדה ה׳ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ירמיה לא י.
48 סליק פרשת וארא.
פירוש הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ט׳
1 לית דכוותיה. וכן נמסר במסורה.
2 לפי שהיו ישראל רועים. בתנחומא ושמ״ר פי״א ומובא בס, והזהיר ב׳ ע״ב למה הביא להם דבר, לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן כו׳. וכ״ה בתד״א פ״ז ומובא בילקוט רמז קש״ב.
3 את הדבר הזה. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ ופ״ב. ובקרא ליתא למלת ״את״ ובמסורה י״א חסר את בלישנא, וביב״ע תרגם ית פתגמא כאלו הי׳ כתוב לפניו את הדבר.
4 היא האפר הלבנה כו׳. וכן רש״י עה״ת כתב דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן.
5 שחין שהיה בימי פרעה לח מבפנים ויבש מבחוץ. בגמרא בכורות מ״א ע״א שחין דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ, דמתניתן לח מבפנים ויבש מבחוץ וכן ב״ק פ׳ ע״ב דאמר ריב״ל שחין שהביא הקב״ה על המצריים לח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה. ופירש״י אבעבועות פודרא, בפריחתו דהיינו מבחוץ הוא מבעבע דהיינו לח, מכלל דבפנים הוי יבש. לכן יש לתקן כן גם בדברי רבינו יבש מבפנים ולח מבחוץ.
6 מכת שחין באה על המצריים. תנחומא וארא שמ״ר פי״א ותד״א פ״ז ומובא בס׳ והזהיר ב׳ ע״ב.
7 שבעבורם נברא העולם בעשרה מאמרות. במשנה אבות פ״ה מ״א בעשרה מאמרות נברא העולם. ובאדר״נ פל״ג איתא עשר מכות הם כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע״ה.
8 שהרי סגנון אחד. סנהדרין פ״ט ע״א.
9 זבדי בן לוי אמר. תנחומא וארא ושמ״ר פי״ב ורש״י עה״ת וס׳ והזהיר ג׳ ע״א. ט. הוא שאסור. עיין סנהדרין ל״ה ע״א ושם פ״ט ע״א.
10 קבץ ודומה לו כו׳. גם רש״י עה״ת הביא ראיה מן הכתובים האלה.
11 אלא זש״ה הן אל שגיא וגו׳. תנחומא וארא עה״כ השכם בבוקר.
12 הן אל שגיא בכחו. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובקרא הן אל ישגיב בכחו.
13 בוא וראה מה כתוב. מכילתא בשלח פ״א על הכתוב ויקח שש מאות רכב בחור.
14 הוא שאמרו חז״ל. מכילתא שם, וילקוט רמז קפ״ו וחסר הציון, ומובא בס׳ והזהיר ג׳ ע״א.
15 ר׳ שמעון בן יוחאי. במכילתא שם הגי׳ ר׳ שמעון לבד ובילקוט ובס׳ והזהיר הגי׳ כמו שהביא רבינו.
16 והכשר כו׳. וכן הובא בס׳ והזהיר ובמכילתא הגי׳ טוב.
17 על האויר. וכן כתב הראב״ע על השמים, הוא האויר וכמוהו על פני רקיע השמים.
18 כמו שכתבנו למעלה, שמות ח א.
19 א״ר יוסי בר חנינא צלוחית מלאה אש. בכ״י פלארענץ חסרהביאמר הזה בשם ר׳ יוסי ומתחיל ר׳ יוחנן אמר וזה משגגת המעתיק. והנה לפנינו בפסיקתא ויהי ביום כלות משה דף ג׳ ע״ב ומדרש חזית פ׳ צאינה וראינה ותנחומא וארא, ושמ״ר פי״ב וס׳ והזהיר ב׳ ע״ב מובא בשם ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ר׳ יהודה אומר צלוחית של ברד מלאה אש, ר׳ נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה אולם מה שהביא רבינו בשם ר׳ יוסי בר חנינא ור׳ יוחנן לא מצאתי במדרשים רק בס׳ והזהיר דף ג׳ ע״א. ובודאי הוציאו הדרש ממדרש ילמדנו או ממדרש השכם אשר הביא רבינו למעלה וגם בעל ס׳ והזהיר לקח ממנו.
20 ג׳ טפחים. המלות שהוספתי חסרים גם בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב, ונמצא לנכון בס׳ והזהיר והמעתיק השמיט מן טפחים עד טפחים.
21 לפי שהיו המצריים חושבים. בתנחומא וארא ושמ״ר פי״ב וס׳ והזהיר ב׳ ע״א ותד״א פ״ז ומובא בילקוט רמז קפ״ב. נמצא דרשה אחרת ברד מפני מה, מפני ששמו את ישראל נוטע גנות ופרדסים ואילנות וכרמים לפיכך הביא עליהן ברד ושבר אילנותיהן. וכאשר הביא רבינו מובא ג״כ בס׳ והזהיר דף ג׳ ע״א ולמה הכה הברד חשבו המצרים שיהיו ישראל בוצרין את כרמיהן לפיכך הרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל תהילים ע״ח:מ״ז בא חן מל וקיצץ את האילנות. ובעל ס׳ והזהיר הביא בתחלה דף ב׳ ע״א כמו שמצא בתנחומא ושמ״ר ואח״כ דף ג׳ ע״א הביא דרשה אחרת, ואולי היה כן לפניו במדרש השכם. אשר גם דברי רבינו נובעים משם.
22 בא חן מל. בשמ״ר סוף וארא סיים במדרש תהלים יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל ר׳ יהודה בר שלום אומר בחנמל בא נח מל ור׳ פנחס אמר כו׳ הציון ״במדרש תהלים״ נוסף מאיזה מעתיק, ובאמת דברי המדרש נובעים מתנחומא וארא ושם שמות האומרים הם ר׳ יהודה בר שלום ור׳ פנחס. אולם במדרש תהלים מזמור ע״ח ומזמור ק״ה, שמות האומרים הם ר׳ הונא ור׳ יוחנן. וכוונת הדורש בא חן מל עיין דברי ידידי הרה״ג מהרא״ם פאדווא בביאורו למדרש שו״ט מזמור ע״ח.
23 שהיו מתערבין זה בזה. הוא כדברי ר׳ נחמיה בפסיקתא ויהי ביום כלות משה, שהיו פתוכין זה בזה. וע״ש בהערה נ״ו שהמלה סורית וענינה ערוב. וכן מובא בילקוט רמז קמ״ו וחסר הציון פסיקתא. ובצדו נרשם על מלת פתוכין פי׳ מעורבין. כג. הפה שאמר. עיין מכילתא בשלח פתיחתא.
24 מן העיר. וכן הביא רש״י עה״ת. ובכ״י פ״ב חסר מן העיר הראשון עד מן העיר השני ונמצא לנכון גם בכ״י פלארענץ.
25 מלמד שחוצה לעיר היה לו בית תפלה. במדרש שמ״ר סוף פ׳ וארא. כצאתי את העיר מכאן שלא היה משה חפץ להתפלל בתוך מצרים לפי שהיתה מטונפת בגלולים ובשקוצים. וכן הביא רש״י עה״ת ובודאי היה כן לפניהם באיזה מדרש כי גם רש״י לא ראה את מדרש שמ״ר, ועיין ברמב״ן, אך מקורם במכילתא בא בפתיחתא פסוק בארץ מצרים.
26 והכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כו׳. בגמרא ברכות ל״ה ע״א ר׳ לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה תהילים כ״ד:א׳ וכתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה וע״ש בתוס׳ ד״ה כאן. אולם התשובה כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום הוא בגמרא שם על מאמר אחר אשר רבי חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וגו׳ וכתיב ואספת דגנך וגו׳.
27 וכן במשנה. שבת כ׳ ע״ב.
28 לא בלכש. בכ״י פלארענץ הגי׳ לא בלגש. וכן גורס בעל הערוך בערך לגש. וע״ש במוספי שהמלה יונית. וזה כוונת הירושלמי לא בלכש רחב״א אמר לוגשא מפרש מלת לכש שהיא מלה יונית.
29 ולפי שהיתה כבר גדולה נשתברה. בכ״י פלארענץ נמצא אחר זה והפשתה גבעול פירושו גבעול בגבו על הזרע נכנס בו הזרע ונתגדל לכך נשברה.
30 מכוסות בתוך הקש. הוא כדעת ר׳ יהודה לקישות היו ופי׳ כמו שכתב גם רש״י בפי׳ התורה מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה.
31 ד״א כו׳ פלאות נעשו בהם. תנחומא ושמ״ר סוף פ וארא, ומובא בילקוט רמז קפ״ו בשם התנחומא וכן רש״י עה״ת הביא ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו.
32 אלא עומדים תלוין עד גוג ומגוג. עיין תנחומא ושמ״ר בפ׳ הנני ממטיר. ומובא בילקוט סוף וארא אשר לא היה כמוהו אבל עתיד להיות אימתי בימי גוג ומגוג שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה איוב ל״ח:כ״ג וכה״א ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳ יחזקאל ל״ח:כ״ב וכן שם בסוף הפסקא והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח. וכוונת הדורש שהביא לראיה מפסוק אשר חשכתי לעת צר. מחובר לפסוק לשלפניו הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה ר״ל אשר מנעתי אותם מלהורידם במצרים ושמרתים להורידם ביום קרב ומלחמה, הוא מלחמות גוג.
33 ראיתי שנים עשר ברד כתוב בפרשה. ואני ראיתי ארבע עשר ברד כתוב בפרשה ט׳, פסוק י״ח י״ט כ״ב כ״ג כ״ד כ״ה כ״ו כ״ח כ״ט ל״ג ל״ד: ובלי ספק היה רבינו מונה י״ב ברד שבפרשת נטה את ידך ששם נמצא רק י״ב ברד ובאמת לפי המסורה הוא תחלת הפרשה שע״י היא פתוחה ועיין בתנחומא שהחל דרשתו בפ׳ נטה את ידך בלשון זש״ה וזה מורה שהי׳ בפ׳ הזה תחלת הפרשה ובמ״א הארכתי בענין הפרשיות של התנחומא אשר עתיד אני להוציאו לאור עולם עפ״י הרבה כתבי יד אם יהי׳ אלהים עמדי.
« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 8 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 10 »